הפסיקו לאפשר לקור להרוס את הרווחים שלכם מהטרסה שלכם!
זו סיטואציה מעצבנת: אזור אוכל יפה בחוץ, שנשאר ריק לחלוטין רק בגלל הטמפרטורות הנמוכות. רוב האנשים מנסים לפתור את הבעיה באמצעות מחממים רגילים שמחממים את האוויר. אבל הבעיה היא שהרוח לוקחת את החום הזה איתה. בעצם, אתם מנסים לחמם את כל השכונה.
לכן אנו משתמשים בקרינת אינפרא-אדום בגלים קצרים. במקום להילחם ברוח, קרני החום האלה חודרות ישירות לעור ולבגדים של האורחים. זה מרגיש כמו לשבת בשמש ביום אביבי. כשהאנשים מרגישים חמים, הם לא ממהרים לחזור פנימה. הם נשארים, מזמינים עוד משקאות או קינוחים שלא תכננו מלכתחילה.
הגדרת ההגדרות הנכונות
אי אפשר פשוט לתלות את המחממים האלה על התקרה ולקוות לטוב. אנו בדרך כלל בוחרים במחממים עמידים בפני מים – עם גוף חימום מזהב או סיבי פחמן – כך שקצת גשם או שלג לא יפגעו במערכת.
יש גם את הגובה – זו הנקודה שבה אנשים בדרך כלל עושים טעויות. אם מותקנים המחממים גבוה מדי, החום נעלם לפני שהוא מגיע לשולחנות. אם הם נמוכים מדי, האורחים ירגישו כאילו הם נמצאים בתנאים קיצוניים. צריך לעשות קצת כוונון כדי למצוא את האיזון הנכון – שהמקום יהיה נוח, אך לא חם מדי.
הבעיה ה“נסתרת”: החשמל
העניין הוא שהחום דורש הרבה חשמל. אם תנסו לחבר עשרה מחממים חזקים לאותו מעגל חשמלי, המפסקים יפסיקו לעבוד מיד כשיהיה המון אנשים במקום. ראיתי יותר מדי בעלי עסקים שחוסכים בחוטי החשמל, ובסוף המנורות שלהם נהיות חלשות והחום שהן מפיקות לא מספיק. הלוח החשמלי צריך להיות מסוגל לעמוד בעומס, אחרת כל ההשקעה תהיה לשווא.
האם זה שווה את זה?
החישוב די פשוט. אם מספר מחממים יכולים לשמור על ארבעה שולחנות פתוחים בזמן קור, ההשקעה תחזיר את עצמה תוך כמה סופי שבוע. אתם תפסיקו לראות את הטרסה כמקום לינה עונתי, ותתחילו לראות בה מקור הכנסה כל השנה.